<h1>רבינו יהונתן מלוניל — ע"ז</h1>
<h2>דף כז:</h2>
[ע"ז י"ג ע"א] אין מעריכין ואין מחרימין, דסבר סתם חרמים לבדק הבית דדילמא אתי בהו לידי תקלה כלומ' כיון דהשתא ליכא בית דילמא [מיתהנה] מינייהו ומועל בהקדש, [ע"ב] נועל דלת בפניה כלו' ואין לה מזונות והיא מתה מאיליה דאי שחיט להו דילמא אתי בהו לידי תקלה (דאי) [ואי] עביד להו [גוסטרא] נראה כמטיל מום בקדשים, ואי פריק להו בשוה פרוטה שפיר דאמי אע"פ ששוין כמה כשמואל דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחול[ל] ואע"ג דאמר שמואל חללו אין דהיינו דאי עביד אבל לכתחלה לא הני מילי בזמן שבית המקדש קיים אבל בזמן הזה אפי' לכתחלה שרי, והכי אמרי' בבבא מציעא בפ' הזהב [נ"ז ע"א].
<h2>דף כח.</h2>
[ע"ז ע"ד ע"א] ואלו אסורין ואיסורין בכל שהן גרסינן ולא גרסינן בכל שהוא, כלומר בכל שהן דבר חשוב כיון דהוו נמי דבר של איסורי הנאה ואע"פ לעיל ביין נסך במינו במשהו לא תימא שאם נפלה טיפה אחת של יין נסך בתוך אלף של יין היתר דליתסרי כולהו אלא א"כ היה דבר חשוב כגון רובע רביעית של יין נסך שהוא חשוב לכל אדם אם נפל במינו לא בטיל אפי' באלף, וכן ע"ז אם היא שלימה והיא של כסף וזהב דחשיב לא בטיל אפילו באלף, אבל אם היה מטיט או מדבר שאינו חשוב בטילה בששים אפילו במינו. וכן חתיכה או אבר מאלו השור הנסקל ועגלה ערופה ופטר חמור והצפור של מצורע והיא שנשחטת שאותה המשתלחת אינה נאסרת כדאמרינן בחולין [קט"ו ע"א] דלא אמרה תורה (שלא) [שלח] לתקלה כלומר שאם היתה נאסרת שמא יצודו אותה הציידין ונמצא שהן נהנין מדבר אסור. וכן חתיכה של בשר שנתבשלה בחלב אינה בטילה במינה ואפי' באלף ונאסרו כולן, וכן החלב שנתבשל בו ויש בו רביעית שהוא חשוב ונפל לתוכו אלף רביעיות של חלב נאסרו כלן, ושלא במינן מכל אלו מסלקינן ליה לחתיכה של איסור ומשערינן למה שפלטה מאיסורא בנותן טעם, ואם הוא יין וכל דבר המתערב שאינו ניכר בהיתר כלל מתבטל הכל במה שנתערב ולא מהני ליה חשיבותו שהוא חשוב בשעת נפילה. ושער נזיר, שכל איסורי הנאה הן אם נתערב (בשער) [בשאר] שיער שעושין ממנו כסת אינו בטיל, ודוקא איסורי הנאה אבל אי לא הוו איסורי הנאה כגון חתיכות של נבילה וטריפה אינמי הוו דבר של איסור הנאה כגון כזית של חמץ בפסח בטילים במינם דתרתי בעינן שיהא איסור הנאה ויהא דבר חשוב, וכן מתפרש בגמ' דמקשי' ולחשוב ככרות של חמץ בפסח או של כלאי הכרם שהן דבר חשוב ואיסור הנאה, ומשני הא תנא להו במסכת ערלה...
[ע"ז ע"ד ע"א] מתני' ואלו אסורין ואוסרין בכל שהם וכו', מפורש בפירוש [המשנה] דכולה מתני' איסורי הנאה בדבר חשוב קא מיירי דתרוייהו כאחת בעינן אבל האי לחודיה והאי לחודיה לא אסר באלף אלא בששים נמי בטל כגון חתיכת נבילה אע"פ שהיא דבר חשוב כיון דליתה איסור הנאה, אי נמי חמץ בפסח ואיננו ככרות של בעל הבית אע"ג דהוא אסור בהנאה כיון דליתיה דבר חשוב בטל, ומשום הכי קא פסק הרב אלפאסי ז"ל וליתה להאי כללא דקאמ' דבעינן תרתי איסור הנאה ודבר חשוב דהא קימא לן דחמץ בפ[סח] אע"ג דליתיה דבר חשוב אוסר במשהו.
[ע"ז כ"ט ע"ב] ועורות לבובין, שקורעין הבהמה כשהיא בחיים כנגד הלב ומוציא הלב עם דמה ודרכה לעשות כן לע"ז ומיתסרי משום זבחי מתים בין שתקרע עגול או משוך אסרי האי אטו האי, ורשב"ג מפליג דלא גזרי' משוך אטו עגול כיון שאין כן נסרך לעבוד ע"ז.
